היי לכולם, החלטתי לעשות את זה ולפתוח סוף סוף את הבלוג הישראלי למוזיקה איסלנדית. אני עוד לא סגורה על מה הפורמט שלו יהייה, וגם לצערי כרגע אין לי המון זמן פנוי להשקיע בו, אבל אחרי הפוסט שלי על ההופעה של מום בישראל הופתעתי לגלות שיש הרבה יותר קהל למוזיקה הזאת בישראל ממה שחשבתי, וכבר הרבה מאוד זמן יש לי דחף לכתוב ולשתף את המוזיקה המופלאה הזאת שאני מגלה בכל יום בחיפוש בלתי נגמר אחר הצלילים שמגיעים מהאי הזה, איסלנד, המקום היפה בעולם לדעתי, אז הנה פתחתי את הבלוג ואני מקווה להמשיך לעדכן בתדירות סבירה, ואשמח מאוד אם כל מי ששותף לאהבה הזאת למוזיקה האיסלנדית יעקוב אחריו, יגלה להקות ומוזיקאים שהוא לא הכיר וגם ישתף בגילויים משלו. אנחנו כולנו פה בקטע של גילויים.
לבלוג קראתי "יצירת מופת איסלנדית" על שם התרגום העברי לסרט התיעודי על המוזיקה האיסלנדית מ2005, Screaming Masterpiece. הסרט שמורכב בעיקר מקטעי מוזיקה והופעות וראיונות עם מוזיקאים איסלנדים, בעצם עוקב אחר המוזיקה האיסלנדית וההתפתחות שלה, ומנסה לענות על השאלה מה עושה את המוזיקה הזאת כל כך ייחודית, ואיך זה שדווקא מהמקום הזה יוצאים כל כך הרבה מוזיקאים מוכשרים ופורצי דרך. ישנו עוד סרט [שמוזכר בסקרימינג מאסטרפיס] מ1982 שמתעד את המוזיקה האיסלנדית שנקרא Rokk í Reykjavík [רוק ברייקאוויק], ועל הכרזה שלו מופיעה ביורק הנערה בתור חברת הלהקה Tappi Tíkarrass. את הסרט הזה לא הצלחתי למצוא בשום מקום, אם מישהו ראה אותו או יודע איך אפשר להשיג אותו, שיודיע. יש עוד שני סרטים על המוזיקה האיסלנדית המודרנית, אחד מהם הוא Pop in Reykjavik מ1966,ו Electronica Reykjavik החדש ביותר מ2008.
סקרימינג מאסטרפיס משודר מדי פעם בערוצי הסרטים של הוט עם תרגום בעברית, אבל אפשר לראות אותו כאן בצפייה ישירה עם כתוביות באנגלית.
אני באמת ממליצה לכל אחד לראות את הסרט הזה, גם כאלו שלא נחשפו למוזיקה האיסלנדית, בעיקר כאלו שבטוחים שכל המוזיקה שיוצאת מהמדינה הזאת נשמעת כמו ביורק. זו היכרות מרעננת עם תרבות שונה ומיוחדת במינה והמון סגנונות מוזיקלים שמתערבבים שם אחד בשני, ואיסלנדי או לא, אם אתה חובב מוזיקה, אתה תהנה לראות ולשמוע את הסרט, ואולי תצא עם איזה אמן אהוב חדש על הדרך.
אני באופן אישי שמעתי את הסאונטרק של הסרט הרבה לפני שאשכרה ראיתי אותו, והפסקול הזה בהחלט עומד בפני עצמו, תמיד כיף ומרגש ומלהיב להקשיב לו, מומלץ בכל בית. לכן החלטתי לכבוד הפוסט הראשון לתת סקירה ולעבור שיר-שיר ברשימת השירים שמרכיבים את הפקסול של הסרט ולתת קצת רקע על האמן המבצע. בסכ"ה ברובו מדובר באמנים הבולטים במוזיקה האיסלנדית, שהשתתפות בסרט הזה גם עזרה להם לפרוץ את גבולות המדינה והיום הרבה מהם פופולריים מאוד באירופה, יפן, ארה"ב ועוד.
את הסאונדטרק אפשר להוריד מפה.
השיר שפותח את הקטע הוא אחד משיתופי הפעולה בין סיגור רוס לסטיינדור אנדרסון [וואו, עברות השמות שלהם הולכת להיות משימה לא פשוטה]. סטיינדור הוא מוזיקאי, משורר ודייג. הוא מוכר מחוץ לאיסלנד בעיקר בזכות שיתוף הפעולה עם סיגור רוס. החיבור ביניהם נוצר בשנת 1998, כשסטיינדור התבקש להופיע בתוכנית טלוויזיה כשהוא מלמד את הגיטריסט הצעיר ג'ון ת'ור בירגיסון [סולן סיגור רוס, "ג'ונסי"] לדקלם "רימור" [Rímur, סוג של פואמה איסלנדית שאנדרסון התמחה בה]. הנסיון היה כה מוצלח שסיגור רוס החלו לקחת את אנדרסון להופיע איתם, והקליטו ביחד כמה קטעים בהם אנדרסון מדקלם רימור לצלילי ליווי כלי הנגינה העדינים של הלהקה. שיתוף הפעולה הזה לוקח את המוזיקה העתיקה והמסורתית של איסלנד, ומניח אותה בתבנית העדכנית והמודרנית של המוזיקה האיסלנדית החדשה.
אנדרסון פועל ביחד עם סיגור רוס כבר כמה שנים ומופיע איתם לעיתים, בעיקר באיסלנד. הוא גם מופיע בסרט התיעודי שלהם מהשנה האחרונה "Heima" עם השיר Hugann seiða svalli frá. עוד קצת מהחיבור הזה פה, ופה.
ביורק, ללא ספק המוזיקאית, וכנראה גם האדם האיסלנדי הכי מפורסם בעולם. עוד הרבה לפני סיגור רוס, היא הביאה לMTV וללב המיינסטרים את הרוח האיסלנדית ופתחה את השער ללהקות אחרות שקיבלו את האומץ לנסות ולעשות את הצעד ולצאת מהאי הקטן. יש לה תרומה גדולה כל כך לתרבות ולייצוג של איסלנד בתקשורת, עד שנשיא איסלנד אפילו הציע לה שם אי משלה. רוב האנשים מכירים אותה דרך הקאבר לIt's Oh So Quiet מ1995, או כמובן משמלת הברבור שחוזרת בכל שנה באיזשוהי הגחה בטקס האוסקר, אבל ביורק היא כל כך הרבה יותר מזה. את האלבום הראשון שלה היא הוציאה בגיל 11 ויש לה הקלטות גם מגיל 9, מאז היא עברה דרך פאנק, ג'אז, פופ, טריפ-הופ, אלקטרוני, אוונגרד ומה לא, ועוד ממשיכה להוציא אלבומים ולהפתיע בכל פעם מחדש.
All Is Full of Love יצא ב1999 כסינגל מהאלבום הומוג'ניק. הוא לווה באחד הקליפים היפים והמרגשים ביותר שנוצרו אי פעם. הסינגל עצמו שונה מהגרסה שבאלבום, אבל לדעתי הגרסה הכי יפה שלו היא דווקא פה, בהופעה בניו יורק כחלק מהטור כשהיא הוציאה את ה"גרייטסט היטס" שלה, כשהיא מסיימת את השיר עם רפרנס לבי סייד מקסים בשם Domestica.
פופלגיו [שיר הפופ, או משהו כזה], או בעצם טראק 8 באלבום חסר השם של סיגור רוס מ2002, היה ונשאר השיר האהוב עליי של סיגור רוס מכל. ודווקא בגלל הסאונדטרק הזה, שתמיד סחבתי איתי לנסיעות ארוכות ברכבת ובשיר הזה תמיד כל המרחבים מחוץ לחלון היו נפתחים עבורי והכל היה קצת קריר יותר. את סיגור רוס אני מניחה שאין צורך להציג, הלהקה שאולי הגדירה את הצליל האיסלנדי לאוזניים שלא נחשפו אליו לפני כן. השיר הזה מבוצע ביחד עם להקת אמיינה, שמרבה לנגן ולהופיע עם סיגור רוס. אמיינה זו להקה של ארבע מוזיקאית שמנגנות על מגוון רחב של כלים שאין לי שום דרך למנות, החל מכינור וצ'לו דרך תיבות נגינה עד למָסור. יש להן אלבום אחד שנקרא Kurr, ועוד שני EP, וגם כמה ביסיידים שמתחבאים בתוך הסיגלים. אחת הלהקות הכי נשיות שתתקלו בהן, עם המוזיקה הכי חמודה ועדינה שאפשר לדמיין, לפעמים אני שמה אותן באוזניות בסיום יום מלא לחצים וטירוף, וזה מרגיש כמו שליחת יד חמה של אמא שמלטפת לי את הלחי. הנה seoul, מדהימות.
יוהן יוהנסון הוא, חוץ מאחד האנשים עם השם הכי מונפץ בעולם, גם מוזיקאי אגדי במונחים של איסלנד. יש הקלטות שלו [עם שיער!!!] מהטלוויזיה בשחור לבן, והוא השתתף והקים הרכבים רבים ומורכבים, כדוגמת Apparat Organ Quartet , שעליהם נרחיב בהמשך. הוא אפילו הפיק אלבום לאמיליאנה טוריני, שכלל לא מוזכרת בסרט.
המוזיקה שלו מרגשת עד דמעות ומלאה בפאתוס. נורא דרמטי, הוא תמיד נשמע לי כמו איזה מלחין צרפתי מהמאה ה-19, למרות שהוא בהחלט לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית ועוסק גם בהרבה אלקטרוניקה, אבל באלבומי הסולו שלו זה פחות בא לידי ביטוי. יוהנסון הוא עוד אחד שאפשר להאשים אותו שהוא עושה את ה"מוזיקה האיסלנדית" הזאת. המוזיקה הכל כך מיוחדת וספציפית הזאת שקשה לשים עליה את האצבע אבל כשאתה מקשיב לה אתה יודע מאיפה היא באה ורואה את ההרים והנופים האיסלנדים מול העיניים עם כל תו ותו. האלבום האחרון של יוהן שנקרא And in the endless pause, there came the sound of bees, יצא רק לא מזמן.
Múm
מום הוקמה ב1997 ע"י [טוב, אני לא הולכת לעשות את זה, אני אשאיר את השמות כפי שהם] Gunnar Örn Tynes וÖrvar Þóreyjarson Smárason, שניהם נשארו הגרעין המרכזי בלהקה עד היום וסביבם באו והלכו בערך כ20 שמות שביניהם גם קריסטין אנה ושתי אחיותיה כשכולן פרשו בשלב מסוים ורק קריסטין חזרה ועודנה נוכחת [או שלא, אני כבר ממש מבולבלת]. בין היתר גם Ólöf Arnalds [לא להתבלבל עם Ólafur Arnalds המהמם] ניגנה איתם ועזבה בסביבות האלבום הקודם וכולנו מחכים שהיא תחזור. כיום הלהקה מורכבת בעיקר משבעה חברים שמופיעים ביחד ועוד איזה שני חברים שמסתובבים איתם ומחליפים או מצטרפים ללהקה כשצריך.
Green Grass of Tunnel הוא סינגל מהאלבום השני שלהם מ2002 Finally We Are No One [יצא גם בגרסה איסלנדית זהה בדיוק למקור]. בניגוד לשמיימיות והעומק שבמוזיקה של סיגור רוס, למום יש וויב קצת יותר קליל במוזיקה שלהם, למרות שלשתי הלהקות יש מה שנקרא חותם איסלנדי מובהק, מום עושים מוזיקה שמחה יותר ונטולת דאגות, מוזיקה שאתה שומע ומתפעל מהעושר והחדשנות אבל גם נהנה מזה כל כך שאתה לא מרגיש איך הזמן עובר. כתבתי עליהם פוסט שלם למטה אז מספיק, נתראה בהופעה.
באנג גאנג זו הלהקה של בראדי ג'והנסון, שאולי אתם מכירים בתור הציפור שחברה לקרן אן באלבום המושלם של Lady&Bird [אלבום שני בקרוב! הוריי! כבר שמעתי את הפרומו]. לבאנג גאנג יש שלושה אלבומים, האחרון מביניהם יצא בשנה שעברה ולטעמי הוא פחות טוב מהקודמים לו ששמעתי כל כך הרבה פעמים, במיוחד את האלבום הראשון Something Wrong, שממנו לקוח השיר Find What You Get, אחד מהשירים הקצביים יותר של באנג גאנג שלא ממש מעבירה את רוח הלהקה שהיא יותר שקטה ורגועה אבל עם המון אדג' ותחכום.
שניים מהשירים האהובים עליי מהאלבום הראשון הם Something Wrong ו Inside ומהאלבום האחרון .Lost in Wonderland
הרביעייה האלקטרונית שהקים יוהן יוהנסון ממקודם היא בעצם חמישייה, ארבעה נגני אורגן ומתופף. הם מנגנים על כמה וכמה סוגים של אורגנים וכל דבר אלקטרוני שהם מצליחים למצוא לו שימוש, ועושים “Machine Rock and Roll”.
הם חדשניים ואינטליגנטים וכפיים ויש להם רק אלבום אחד מ2002 בשם הלהקה, שכל רצועה ממנו יכולה לשמש בתור רינגטון בכבוד רב. יש דוקומנטרי קצר מ2002 על מוזיקה איסלנדית ופסטיבל איירוויווס בפרט שהם תופסים בו חלק משמעותי, הנה הוא.
אייבור היא במקור מאיי פארו שהם משהו כמו איסלנד אבל הם קרובים לדנמרק או משהו, לא יודעת. הרבה מהמוזיקה שלה שאובה מהמוזיקה הפרוזאית, והיא מנגנת על המון כלים לא קובנציונלים שאין לי מושג איך קוראים להם, כמו למשל תוף עם עור של חיה כלשהי שהיא סוחבת איתה לכל מקום. המוזיקה שלה נעה בין ג'אז לרוק וכל מיני דברים באמצע, ויש בהם בעיקר רוח של תרבות נורדית עתיקה, היא נראית קצת כמו היפית אירופאית שמכשפת אנשים עם בהופעות.
את השירים הראשונים שלה היא הוציאה כבר בגיל 12, יש לה חמישה אלבומי סולו והיא מוזיקאית מצליחה בצפון הקר, עם קהל שבוי בכל העולם. מה שמייחד אותה הוא לא רק הקול עוצר הנשימה שלה, אלא זה שהיא אמנית טוטאלית- היא ציירת, סופרת, משוררת ומלחינה, וכל החלקים האלה מתאגדים בהופעה שלה למשהו אקסצנטרי ורוחני שאו שאתה לא יכול לסבול או שאתה נשבה בזה לחלוטין. הנה Faroe Islands My Mother מהופעה שלה.
Slowblow
סלואו בלואו הם הצמד Orri Jónsson ו Dagur Kári Pétursson, הם משתפים פעולה לפעמים עם מום כמו בהופעה הזאת מסקרימינג מאסטרפיס, וגם באלבומים עצמם יש שיתוף של חברי הלהקה בהקלטות. הם התחילו בתור להקת אינדי רוק רגילה עד שמצאו את הסטטוס שלהם ויש להם ארבעה אלבומים שהאחרון ביניהם יצא ב2004, ואז הקריירה המוזיקלית שלהם נעצרה כי הבת של ג'ונסון התחילה לעבוד על סרט שנקרא Nói Albinói, ועוד סרט דובר אנגלית בסן פרנסיסקו עם טום וויטס וג'ונסון כתב את המוזיקה בשני הסרטים. הסאונד של סלואו בלואו הוא מין טכנו/אמביאנט, כשהם התחילו לא היו הרבה מוזיקאים באיסלנד שעוסקים במוזיקה הזאת אבל לאט לאט זה צובר תאוצה. הנה שיר מהאלבום האחרון שלהם Cardboard Box
זה קטע של כמעט 4 דקות כנראה, אבל בפסקול יש רק 55 שניות של יצירה של האדם הזה שלמען האמת אין לי מושג מי הוא חוץ מזה שהוא גם אמן פלסטי [עשה את הקליפ לשיר הנ"ל] ומופיע בעיקר עם גסטהאוס שאכתוב עליהם עוד מעט. סורי, יש דברים שאפילו אני לא מצליחה להוציא מגוגל.
The Sugarcubes
שוגרקיובס, הלהקה הראשונה בעצם שפרצה את גבולות איסלנד ועשתה את זה בחו"ל. בדוקומטרי הם מזכירים הרבה את Bad Taste, שזה בעצם הלייבל שהם הקימו בעצמם כי באותם ימים לא הייתה ממש תמיכה מסודרת במוזיקה באיסלנד, וההוצאה הזו הוציאה מוזיקה, ספרי שירה, סרטים קצרים, גלויות ומתנות איסלנדיות. מה שזה לא אומר. הם קראו לזה "טעם רע" על שם ציטוט של פבלו פיקאסו: "Good taste and frugality are the enemies of creativity". מוטורקראש הוא הסינגל השני נראה לי מהאלבום הראשון שלהם שיצא ב1988. הסינגל הראשון, Birthday, הביא להם את הפריצה הגדולה כשרוב העניין התרכז בעיקר סביב הזמרת המשונה ביורק, בנוסף לצליל החדש שהם הביאו איתם והאווירה הכללית שהיתה מאוד מאוד מאוד הזוייה. היו להם ארבעה אלבומים, חלק מוצלחים יותר וחלק פחות, עד שנמאס להם ודי. לפני שלוש שנים במליאת 20 שנה להקמת הלהקה [תאריך ההקמה הרשמי הוכרז כיום הולדתו של סינדרי, בנה של ביורק וגיטריסט הלהקה, שאחר כך גם הספיק לעשות ילד עם מרגה הקלידנית של הלהקה] נערכה הופעת איחוד באיסלנד, הנה HIT מההופעה. כן, איינר תמיד כזה מפגר.
Ghostigital
Bank – Færeyjar, Bruxelles, Barcelona, Reykjavík
ב2003 איינר אורן [Einar Örn Benediktsson], הראפר המפגר מלפני רגע, חבר לCurver וביחד הם הקימו את גוסטיגיטל. המוזיקה שלהם מתוארת כ"מוזיקת ביט אלקטרוניק", עם אלמנטים של דאב, היפ-הופ, רוק ונויז, בשילוב עם ראיית העולם האדיוטית של איינר. יש להם שני אלבומים לפי מה שספרתי, והם מארחים בהם כל מיני אורחים ובעיקר עושים שטויות. הנה Not Clean מהאלבום In Cod We Trust. כמה אבסטרקטים אתם יכולים להיות!
Mugison
למוגיסון יש שני שירים שמראים כמעט במלואם בסרט. אחד הוא I'd Ask והשני הוא Murr Murr [איזה שיר חמוד, נכון?!] שניהם מהאלבום שלו מ2004, Mugimama Is This Monkey Music? הוא הוציא עוד שני אלבומים, האחרון מביניהם יצא ב2008, ועוד שלושה פסקולים. מוגיסון הוא חמוד, והוא נוראאא אוהב את טום וויטס, מה שמאוד ניכר באלבום האחרון שלו כשהוא הופך לאט לאט לטום וויטסון או איזו הכלאה מוזרה בין איסלנדי שדג דגים כל היום לשיכור עם סרטן ריאות. הוא גם עשה לו קאבר לשיר Little Trip To Heaven, אני לא כזה מתה על השינוי הזה, למרות שאני אוהבת נורא את וויטס, אבל פה זה נשמע קצת מתאמץ והאמת שאני פשוט התאהבתי במוגיסון הזה מהאלבום מ2004, עם הגיטרה והשירים הכנים והמרגשים, גם למה לחספס את הקול ככה כשהקול הטבעי שלך כל כך יפה? אבל טוב, החלטה שלו, שיהייה בכיף.
Amiina
אמיינה, כתבתי עליהן כבר, לא? זה שיר מהEP מ2004 AnimaminA. קסום. שמיימי. ועוד כל מיני מילים כאלה.
Björk
ביורק. גם עליה כתבתי כבר נראה לי. אושנייה זה שיר מהאלבום מדולה שיצא ב2004 והורכב כמעט כולו משירים נטולי כלי נגינה בכלל. אלבום מדהים, מטריף ומטמטם. היא עשתה את השיר הזה גם בטקס פתיחת המשחקים האולימפיים ביוון, עם השמלה הכי גדולה בעולם או משהו כזה, שתוך כדי שביורק שרה, הספיקה לכסות את כל האולם. ביוטיוב הורידו לזה את האודיו, כמובן, אפשר לראות את זה פה.
Steindór Andersen, Hilmar Örn Hilmarsson, Sigur Rós, Schola Cantorum, Members of the Icelandoc Symphony Orchestra,María Huld Markan Sigfúsdóttir & Páll Guðmundsson
Hrafnagaldur
השיר האחרון. אין לי מושג מה הולך בו. יאללה ביי.
