ב11 בדצמבר היה כנראה יום המוזיקה האיסלנדית והיו כל מיני שירים בחינם בכל מקום אבל כבר לא. בכל מקרה, בבלוג המוזיקה הזה ישנה כותבת אחת איסלנדית שריכזה לכבוד היום המצויין לעיל כל מיני פוסטים שהיא כתבה על מוזיקאים איסלנדית שונים ונתנה רשימה של שירים שניתנים להורדה בMP3 . מגניב. ממליצה לבדוק את סינגפור סלינג אם אתם לא מכירים.
באוקטובר כמו שבכל שנה התקיים באיסלנד פסטיבל האייסלנד איירווייבס. הפסטיבל הזה למי שלא מכיר, הוא פסטיבל שבו מופיעים המון הרכבים איסלנדים וגם לא מעט הרכבים ממקומות אחרים, ומופיעים בכל מיני מקומות ברייקאוויק בעיקר, ברדיו ובכל מקום אפשרי. יש הרבה הקלטות ותמונות וסרטונים ברשת אבל משום מה רק שיר אחד נדבק אליי ולא עוזב אותי מאז שנתקלתי בו באיזה סיכום פסטיבל שקראתי. מדובר בלהקה האיסלנדית הכי צעירה שהשתתפה בפסטיבל[לא יודעת בנות כמה הן אבל יש להן טבעות בשיניים אז תעשו חשבון לבד] וקוראים להן Pascal Pinon. אין להם אלבום או שום דבר אבל השיר שלהן Djöflasnaran [מלכודת השטן] פשוט לא יוצא לי מהמוח ולפני זמן מה היה שבוע שלם שפשוט לא יכלתי ללכת לישון לפני ששמעתי אותו ואני כבר יודעת את כל המילים בעל פה. האם נדפק לי השכל? יתכן.
הנה משהו שלא חשבת שאני אי פעם אשמע- רגאי איסלנדי. יש להקה בשם Hjálmar שהחליטה שבא לה לערבב רגאי עם מוזיקה איסלנדית מסורתית. באלבום האחרון והרביעי שלה שיצא בסביבות ספטמבר הם הרחיקו עד ג'אמייקה והקליטו באולפן הישן של בוב מארלי. התוצאה- Manstu. נשמע קצת מופרך אבל האמת שהם די מצליחים באיסלנד אז שיהייה בכיף.
כן, גם השבוע אנחנו עם אולפור ארנולד, בקצב הזה הוא כנראה יופיע בכל פוסט אבל לי זה לא מפריע במיוחד. אז כפי שעדכנתי בפוסט הקודם Dyad 1909 יצא [הורדה], ובעקרון האלבום הזה הוא בכלל בלט שארנולד כתב ללהקת המחול של איסלנד, כאן אפשר לראות הצצה למופע עצמו, בקרוב באולם סוזן דלל בנוה צדק, נוט. ועוד אנחנו עם ארנולדס, דוקומנטרי חדש על המוזיקאי הקלאסי בן ה22 עלה לרשת. לסרט קוראים The Sky May Be Falling… but the stars look good on you, אמרה איסלנדית נפוצה שתורגמה לאנגלית [אפילו הפתגמים שלהם קסומים, זה לא אמיתי]. אין יותר מדי קטעי מוזיקה אבל יש הצצה לטור הארוך וקצת לתהליכים שעברו עליו במהלכו, ובעיקר הכרות עם אולפור [אולי, כמו שחברים שלו קוראים לו]. מומלץ גם לכל מי שלא ממש מכיר ורוצה להבין על מה כל הרעש.
שיר חדש ליונסי! יוֹן ת'ור בירגיסון[יונסי, סולן סיגור רוס, שגם הוציא השנה אלבום עם בן זוגו אלכס תחת השם Riceboy Sleeps] הוציא את הסינגל boy lilikoi [ליליקוי זה כינוי ל"פרי תשוקה" בהוואי]. הסינגל הוא סינגל ראשון מתוך אלבום הסולו הראשון שלו 'Go' שאמור לצאת במרץ 2010, והוא ניתן להורדה באתר שלו.
האלבום נוצר מחומרים של יונסי שלא התאימו לקונטקסט של סיגור רוס והוא רצה להוציא אותם בכל זאת. כך יצא לאור הפרוייקט של רייסבוי סליפס, אלבום אינסטורמנטלי מינימליסטי מאוד אפילו בהשוואה לסיגור, אבל האלבום החדש שהוא כל כולו רק יונסי לא ממש ישמע ככה, רק בזכות העובדה שיונסי שר שם, ועוד באנגלית [!]. כשהוא התחיל לעבוד על Go הוא חשב שזה הולך להיות אלבום אקוסטי ומאוד שקט, עד ש, כמו שהוא אומר “somewhere along the line, it just sort of exploded.”. התוצאה היא אלבום שמורכב מהמון מצבי רוח וסגנונות החל מפופ/רוק עד לאמביאנט, פולק ואלקטרוניקה.
Worm Is Green, להקת אמביאנט-אלקטרוני שאוהבים לפעמים להשוות לפורטיסהד [כנראה בגלל הסולנית הנקבית], הוציאה בספטמבר אלבום שלישי בשם Glow, ועכשיו יצא גם EP נפרד לסינגל הראשון מהאלבום the politician. הEP מכיל רמיקסים לשיר ועוד שני בי-סיידים. האלבום עצמו ניתן להאזנה מלאהכאן, וכמו כן גם הEP.
בהמשך לאלבומם מ2007 The Ghost That Carried Us Away, אלבום חדש בשם We Built A Fire עתיד לצאת ללהקת האינדי-פלוק המצליחה סיביר. סינגל ראשון [Lion Face Boy] ובי-סייד [Cold Summer] ניתנים להאזנה ולרכישה באתר של סיביר. לפי דבריו של סינדרי מאר סיגפוסון, הדמות המרכזית בהלקה שגם הוציא השנה אלבום סולו תחת השם Sin Fang Bous, הלהקה מתרחקת באלבום הזה קצת מגבולות הפולק/קאנטרי ונעה לכיוון ניסיוני ואינדי-רוק יותר, אפשר לשמוע את זה בבי-סייד יותר מבסינגל שנשמע די כמו שיר טיפוסי של סיביר. האלבום ייצא במרץ 2010 ביחד עם EP שמכיל 6 שירים נוספים בשם While The Fire Dies.
לסיום אני אמורה לכתוב על אלבום/אומן שאהבתי ואני רוצה לשתף את חיבתי אליו ברבים, אבל אני עצלנית אז אני פשוט אעתיק משהו שכתבתי במקום אחר בזמן אחר.
Lay Low, או בשמה המלא שאני לא מתכוונת לנסות לעברת, Lovísa Elísabet Sigrúnardóttir, היא מראה קצת שונה בנוף האיסלנדי. הבחורה החצי איסלנדית חצי סרי-לנקית הזו הגיעה מלונדון לאי המבודד בגיל 5, ולמרות שבכלל למדה פסנתר, כשהתבגרה היא התאהבה באחת בגיטרה. היא הופיעה עם כמה להקות ולב2006 גילו אותה מפיקים דרך מייספייס, באותה שנה היא שחררה באיסלנד את האלבום הראשון שלה, Please Don’t Hete Me [ניתן להאזנה מלאה בLastFM, כמו כל השירים שלה], שהיה הצלחה גדולה וזיכה אותה בין היתר בתואר הזמרת הטובה ביותר לשנת 2006.
ההתרגשות הגדולה היתה מן העובדה שאין עוד הרבה אמנים שעושים מוזיקה כמו שלה באיסלנד. בלוז, פולק, קאנטרי, אלו סגנונות שלא נפוץ לשמוע בגלגל”צ שלהם [סתם נראה לכם שיש להם גלגל”צ?! יש להם רק קול הקמפוס], וליי-לואו עשתה את זה בכזה כשרון, שהיה קשה לעמוד בפניה.
כשאני שומעת אותה יש לי אסוציאציות חזקות מאוד לכיוון אמיליאנה טוריני. משהו בקול שלהן, הילדותי והמתקתק, או שאולי אלה הגיטרות, מה שבטוח שכשגיליתי שליי-לואו היא המחממת הרשמית של אמיליאנה בסיבוב ההופעות שלה כבר שנה, לא בדיוק נפלתי מתדהמה. האלבום הראשון שלה, על כמה שהוא פשוט ובוסרי, כך הוא מצליח לרגש יותר. למשל בשיר Wonderplace, שמגיע לקראת הסוף ואחרי כל צהלות הגיטרה והקאנטרי מהשירים הקודמים, פתאום יש הרגשה שהכל נעצר, מורידים הילוך ולא זזים הרבה. בראיון איתה היא סיפרה שהשיר הזה נכתב באמת כשהיא ישבה בבית תקופה ארוכה, עם כאבי ראש כרוניים שגרמו לה לא להיות מסוגלת לעשות שום דבר, וגם אחרי שאיבחנו שיש לה גידול במוח, לא היה ברור מה עושים ומה קורה. בסוף הוציאו לה את הגידול והכל בסדר, טפו טפו.
בשנה שעברה היא הוציאה את אלבומה השני [השלישי בעצם, היה גם סאונטרק באמצע], Farewell Good Night’s Sleep, ועכשיו היא גם משחררת אותו לעולם הרחב, שלא הכיר אותה עד עכשיו. באלבום הזה היא עדיין מאוד חמודה אבל גם פחות תמימה. העיבודים יותר ממוקצעים והצליל יותר עשיר. אם באלבום הראשון יכולנו לשמוע שירים נקיים עם גיטרה או גיטרות בלבד, עכשיו נצטרך לחפש קצת יותר. השיר שאמור להיות הסינגל של האלבום, וגם יצא קודם בEP משלו, הוא By And BY, שהוא חמוד מאוד, אבל אני דווקא אוהבת יותר את השיר הפותח של האלבום, I Forget It’s There, כי אני באופן אישי מתחברת יותר לבלוז מאשר לקאנטרי הזה. בכל אופן הקול המעושן-ילדותי הזה שובה את המאזין ברגע, והפרסום שלה באירופה ואמריקה הצפונית ובמיוחד בקנדה עכשיו מאוד משמח.
